דמיינו לעצמכם שאתם הורים לילדים קטנים ונעקרתם מביתכם בגלל עימותים אלימים. אולי אתם עדיין בבית, אבל חוששים שאתם ומשפחתכם עלולים ליפול קורבן לקבוצות חמושות בכל רגע נתון. או שמשפחתכם נעקרה מביתה כשהייתם קטנים, ועכשיו יש לכם ילדים משלכם ואתם מתקשים להפגין נוכחות הורית בגלל קשיי העבר. החוויות הטראומטיות בכל אחד מהתרחישים האלה ישפיעו על האופן שבו תסתגלו לתפקיד ההורות ויערערו אותו.
הורים רבים בקולומביה נמצאים במצב הזה. בקולומביה חיים כרגע שמונה מיליון אנשים שנעקרו מביתם המקורי כתוצאה משנים של עימותים לאומיים ואלימות פוליטית. נוסף על כך, בשנים האחרונות הגיעו מוונצואלה עוד שלושה מיליון עקורים. למרבה הצער, במדינה עדיין אין תוכניות מקיפות המתאימות למשפחות ולילדים קטנים שחוו חוויות כאלה. בו בזמן, מחקר רב-תחומי מראה כי ההתמודדות עם מצוקה חריפה ומתמשכת בשנות הילדות המוקדמת עלולה להיות הרסנית [1][2].
Sánchez-Ariza, J., Cuartas, J. and Moya, A. (2023) The mental health of caregivers and young children in conflict-affected settings. AEA Papers and Proceedings, Vol. 113: 336–41
Bernhardt, K., Le Beherec, S., Uppendahl, J.R., Fleischmann, M., Klosinski, M., Rivera, L.M. et al. (2024) Young children’s development after forced displacement: a systematic review. Child and Adolescent Psychiatry and Mental Health 18(1): 20.
זו הסיבה שבגללה הקמנו את Semillas de Apego ("זרעים של היקשרות"), תוכנית שנעזרת במודל הטיפול שלנו כדי לתמוך בהורים עצמם, לשפר את רווחת המשפחה כולה באמצעות התבוננות בין-דורית וגם ליצור קהילות מקומיות תומכות ומעמיקות.
לטפל במטפלות
Semillas de Apego היא תוכנית פסיכו-חברתית קהילתית וקבוצתית בקולומביה שמבקשת לפרק את תופעת ההעברה הבין-דורית של עוני וטראומה שנוצרת בגלל עימותים חמושים, עקירה, הגירה בכוח וסכנות אחרות. קבוצות הכוללות עד 20 אימהות לילדים מגיל לידה ועד חמש משתתפות ב-15 מפגשים שבועיים, בהובלת זוג מדריכות פארא-מקצועיות מהקהילה – שרבות מהן השתתפו בעבר בתוכנית. התוכנית מבקשת לשפר את בריאות הנפש של האימהות כמטרה וכנתיב לקידום היקשרות בריאה ובטוחה בין האימהות לבין הילדים (ראו מסגרת 1 בהמשך. המילה Caregivers המופיעה במאמר במקור מתורגמת כאן כאימהות, אף שהכוונה היא לאימהות ביולוגיות ולמטפלות ומטפלים ראשיים כאחד). זה מה שמבדיל בינינו לבין תוכניות הורות רגילות, שמתמקדות בדרך כלל רק ברווחת הילדים ומתעלמות מרווחתם הגופנית והנפשית של המבוגרים שמטפלים בהם.
מסגרת 1. הגישה שלנו
כדי להשיג את המטרות האלה, תוכנית Semillas de Apego יוצרת ומטפחת מרחבים לרלפקציה ולהחלמה קולקטיבית – מקומות שבהם האימהות יכולות לשתף את החוויות הרגשיות שלהן עם אימהות אחרות וליצור גישה אוהבת, מכבדת ומזינה כלפי הטיפול בילדים.
כל מפגש קבוצתי מתחיל בדיון בין האימהות על חוויות היומיום שלהן עם הילדים, כדי לעודד פתיחות ואמון בין המשתתפות. הדיון הזה יוצר אווירה בטוחה שבה האימהות יכולות לשתף את החוויות שלהן ללא שיפוטיות ולהצליח להביע את רגשותיהן בחופשיות. לאחר מכן, המשתתפות מתרגלות מיינדפולנס כדי לשפר את המודעות והוויסות הרגשי, ואז עוברות לפעילות העיקרית במפגש.
הפעילות המרכזית היא תהליך רפלקטיבי שמועבר באמצעות שאלות מכוונות ופרקטיקות תרבותיות מקומיות כגון שירה, ריקוד, מלאכת יד וסיפורים שמשמשים כמטאפורה לעולמן הפנימי של האימהות והקשר עם ילדיהן. הגישה הזו מאפשרת לאימהות להתחבר לרגשותיהן, לזהות את הצרכים הרגשיים של ילדיהן ולחשוב מחדש על חוויות החיים שלהן, על הדינמיקות המשפחתיות, הילדות והאתגרים שעולים במהלך הטיפול בילדים. ההתמקדות בצרכים שלהן מאפשרת להן להכיר בכך שקיומן אינו מצטמצם להיותן אימהות בלבד, שגם הן ראויות לקבל זמן, טיפול ותשומת לב. עם הזמן, ההכרה הזו עוזרת להן להרחיב את הרפרטואר של אסטרטגיות ההורות שלהן ולקדם מערכות יחסים בריאות עם ילדיהן. בסוף המפגש האימהות מקבלות Semilla – כרטיס עם תרגיל שבועי שמעודד אותן לתרגל את הפעילויות העיקריות שחוו עם ילדיהן, בני ובנות הזוג שלהן או בני משפחה אחרים במהלך השבוע הקרוב.
יוקסנה סרפה, אישה מוונצואלה שהשתתפה בתוכנית בברנקייה שבקולומביה, אומרת:
ההחלמה נובעת מהחוויה המשותפת
כשהתחלנו ליישם את התוכנית בפעם הראשונה במהלך פיילוט הסתגלות ב-2015, המפגשים התנהלו בהובלת שני פסיכולוגים מקצועיים. עם הזמן אימצנו מודל שבו חברות הקהילה מובילות את המפגשים, בגלל שתי סיבות חשובות.
מסגרת 2. שלבי ההתקדמות בתוכנית
הראשונה היא שמנקודת מבט לוגיסטית, קשה להרחיב את השימוש במודל המבוסס על אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. בדומה למדינות אחרות, בקולומביה יש מחסור באנשי מקצוע בתחום זה, בעיקר באזורי עימות שבהם הצורך הוא הגדול ביותר.
השנייה היא שעם הזמן הבנו שמודל המבוסס על הקהילה ממנף את החוויות המשותפות של המדריכות והמשתתפות גם יחד, ומעצים את השפעת התוכנית. מדריכות קהילתיות מהוות דוגמה שקל להזדהות איתה, מצמצמות את הסטיגמה סביב הדיון בבריאות הנפש ומראות שהמצב ניתן לשינוי. הן מובילות את הקבוצה בהסתמך על ניסיונן האישי, ובכך יוצרות מרחב שבו המשתתפות רואות את הקשיים שלהן משתקפים באלה של אחרות ותורמות ליצירת הבנה משותפת עם המדריכות ועם חברות הקבוצה האחרות. הדינמיקה הזו מאפשרת למשתתפות להשתלב טוב יותר בפעילויות במפגש ולזהות את הפוטנציאל להחלמה, לצמיחה ולשינוי משמעותי.
הצלחתו של המודל הקהילתי מתבססת על כך שהמדריכות עצמן מרגישות שדואגים להן ומכינים אותן לעבודה. במסגרת תוכנית ההכשרה להדרכה, הנשים מופנות לפסיכולוג או פסיכולוגית ומקבלות הזדמנות להרהר בחייהן האישיים ולהזין את עצמן [3]. התהליך הזה גם מאפשר להן להכיר בפוטנציאל שלהן ולצבור ביטחון ביכולתם לעזור לאחרות. ראינו ובדקנו כיצד התהליך הזה משפר את בריאות הנפש של המשתתפות, מעודד התפתחות בריאה של ילדיהן הקטנים ומקדם העצמה וחוסן נפשי.
Niño, B., Reyes, V. and Moya, A. (2024) Manual de Implementación, Entrenamiento y Supervisión de Semillas de Apego. Bogotá: Universidad de los Andes.
אחת מ-50 המדריכות שלנו, סינדי רודריגז, הצטרפה לתוכנית בשנת 2022 כמשתתפת וכאם לשני ילדים בני 10 חודשים וחמש שנים. היא התמודדה עם כמה חוויות טראומטיות: אובדן של בן משפחה, תמיכה באימה בתקופת דיכאון, התאוששות מניתוח קיסרי מורכב, חוסר ביטחון כלכלי ותזונתי והיעדר עבודה שבגללו נאלצה להישען כלכלית על בן הזוג שלה. סינדי אומרת:
סינדי הצליחה מאז להגיע לעצמאות כלכלית, וכעת היא לומדת לתואר בפסיכולוגיה. סיפורה הוא רק דוגמה אחת מיני רבות לאופן שבו התוכנית עוזרת לנשים לרפא את פצעי העבר, להגדיר מחדש את ההווה ולמצוא נתיב טוב יותר לעתיד.
עדויות של תקווה וחוסן נפשי
בעשר השנים האחרונות הצלחנו ליצור קשר עם 5,300 אימהות, אבות ומטפלות אחרות בשבעה מחוזות ו-12 עיריות, והראינו את פוטנציאל ההתרחבות של התוכנית (ראו מסגרת 2). מחקר שנערך לגבי השפעת התוכנית מגבה את הראיות האנקדוטליות שעולות מנשים שהשתתפו בתוכנית, כמו יוקסנה וסינדי. בניסוי אקראי מבוקר ראינו תוצאות חיוביות בתחומי בריאות הנפש של האימהות, איכות מערכות היחסים בין האם לילד, בריאות הנפש של הילדים עצמם והתפתחות בגיל הרך (ראו מסגרת 3).
האימהות האלה יצאו למסע שעזר להן לקבל את ההיסטוריה שלהן כנקודת פתיחה להחלמה, התחזקו והצליחו ליצור סיפור אחר שיוכלו לספר לעצמן ולילדיהן – סיפור של תקווה וחוסן נפשי.
מסגרת 3. ראיות להשפעת התוכנית
